מאמר -

הארונות והמקדשים בדורא אירופוס


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן







מבוא

כבר בשנת 1872, נתגלו רמזים ראשונים של מבנים – מעוטרים בציורי קיר – המבצבצים מעל צוק הנשקף על פיתול של נהר הפרת העליון, כחצי הדרך בין בירות לבגדד. בשנת 1920 זוהה האתר בוודאות כדורא (Dura) הידועה גם כאירופוס במקורות היווניים. דורא אירופוס היא עיירת מבצר רומית הבנויה על גבי הריסות ישובים פרתיים והלניסטיים קדומים יותר. בחפירות המרתקות התגלו למעלה מחמישה עשר מקדשים ברחבי העיר, אולם הגילוי הסנסציוני היה בשנת 1932: משלחת משותפת לאוניברסיטת ייל שבארצות הברית ולאקדמיה הצרפתית לכתובות ולמכתבים חשפה בית כנסת שקירותיו מכוסים בתמשיחי קיר ססגוניים ונועזים, ובהם דמויות אדם. בית הכנסת תוארך לשנים 256-244/5 לספירה.
יד המקרה היא ששימרה את הציורים האלה. בדורא אירופוס, הרעה יכולה הייתה להיפתח רק ממערב, הכיוון היחיד ממנו אפשר היה לתקוף את העיר. עם התגברות האיום מצד הממלכה הסאסאנית הפרסית, הביא חיל המגן הרומי עפר ופסולת ומילא את הרחוב שליד החומה המערבית ואת הבתים הסמוכים לו כדי לחזק את הביצורים. בין המבנים שמולאו עפר היה גם בית הכנסת. כל הציורים שכוסו עפר שרדו עד ימינו, ואילו חלקי הקיר שלא כוסו עפר נפגעו ממים, לעתים עד כדי כך שהציורים נהרסו כליל. התרשימים להלן מראים את היחסים שבין הקיר המערבי של בית הכנסת ובין רחוב החומה וחומת העיר. בתרשים העליון אנו רואים את תחילתו של מילוי העפר ברחוב. התרשים השני והתרשים השלישי מראים את סוללת העפר הולכת וגבוהה, עד שבבית הכנסת עצמו היא מכסה כמעט את כל הקיר המערבי, ופחות את הקירות הנותרים.



עד לגילויים של ציורי הקיר בבית הכנסת בדורא אירופוס לא הייתה כל עדות לציור פיגורטיבי (כלומר, ציור המראה דמויות אדם) באמנות היהודית העתיקה. לפיכך, לציורים אלה חשיבות גדולה לתולדות האמנות, וכן לחקר היהדות ויחסיה עם הנצרות מחד גיסא, ומאידך גיסא, עם תרבויות הכלאיים במערב ובמזרח – התרבות הרומית והתרבות הפרסית. העיטורים הפיגורטיביים בדורא אירופוס מורכבים, ורמת מורכבות דומה כזו אינה מופיעה באמנות הנוצרית אלא במאה החמישית. מובן שתגלית זו ערערה תיאוריות מלומדות וסדורות: האם האמנות הנוצרית יונקת מאמנות יהודית קדומה שאבדה ואיננה?[1] האמנם שללה היהדות הרבנית "פסל ומסכה" באופן מוחלט בתקופה זו, כפי שסברו החוקרים? האם אמנם הייתה יהדות רבנית זו נורמטיבית? השאלות הללו, והתשובות להן, הן נושא הדיון שלנו.


[1] Weitzmann, K. and H. Kessler, The Frescoes of the Dura synagogue and Christian Art. Washington, D.C.: Dumbarton Oaks Research Library and Collection, 1990.








על סף בית הכנסת

תרשים איזומטרי של בית הכנסת

תרשים איזומטרי של בית הכנסת

דגם של בית הכנסת, מוזיאון אוניברסיטת ישיבה

דגם של בית הכנסת, מוזיאון אוניברסיטת ישיבה

הגעת לעיירת הספר דורא אירופוס. שחרית של שבת בשנת 244, ואתה, נוסע יהודי, עומד על ספו של בית הכנסת החדש. לאחר שעברת את החצר הקדמית ואת שורת חדרי כניסה ואתה מוצא את עצמך עומד באולם רחב ממדים, שאורכו 15 מטרים ורוחבו 8 מטרים. קירות האולם מכוסים בציורי קיר ססגוניים המתארים אירועים מקראיים, הכל בגודל טבעי. באמצע הקיר המערבי, כפי שצפוי, נמצא ארון הקודש – גומחה שראשה עטור בדוגמת צדף צבעוני.



מעל לארון הקודש מצויר בית המקדש, כשמצדו האחד מנורה ומצדו השני ציור העקידה. מצדי הארון מופיעים סיפורי התנ"ך האהובים עליכם, סיפוריהם של משה, של דויד, של אליהו ושל מרדכי. הרושם הכללי הוא של צבעוניות מרהיבה, יופי, גאווה ורווחה כלכלית. (ראו את התיאור הנרגש של חשיפת בית הכנסת). אתם מתקרבים אל הקיר ומתחילים להתבונן בפרטים. מה מספר לכם בית הכנסת הזה? לאט לאט אתם מגלים שהדמויות אינן אקראיות, ושהדגש הוא על פאר ועל מעשי נסים.
מהר מאוד עמדו הארכיאולוגים על כך שהמוטיבים בבית הכנסת הם מקראיים, אולם רק לאחר זמן החלו החוקרים נותנים דעתם לכך שהדמויות והסיפורים כפשוטם, אלא כפי שהם משתקפים במדרשים שחלקם מוכרים לנו וחלקם אבדו. כך או כך, אנשי דורא אירופוס תמיד דמיינו את הנושאים המקראיים בהתאם למציאות שלהם – וזוהי דרכו של מדרש.
חוקרים זיהו שני נושאים מרכזיים בציורים שבבית הכנסת בדורא אירופוס – הישרדות פיסית והמשכיות רוחנית, המתמזגות זו בזו וחופפות זו לזו. במקומות אחרים באתר זה דנו בנושא ההישרדות, כמו בסיפור משה שנמשה ממי היאור, בתיאור יציאת מצרים, וכן בסיפורי אליהו. בנושא ההמשכיות דנו בתמונות על הבאר הפלאית במדבר ובתמונת הסנה הבוער, כאשר סיפורי העקדה, משיחת דויד למלך,ותמונת דויד כמשיח מגשרים בין שני הנושאים.
נפנה עכשיו לפס סיפורי נרחב – סיפורי ארון הברית ומסעותיו. ציורים אלה מופיעים שוב ושוב לאורך כל הפס המרכזי של הקיר המערבי והקיר הצפוני. מדוע ניתן לסיפורים אלה מקום כה חשוב?
לדעתנו, סיפורי הארון גורמים לזהות בין חייהם של יהודי דורא אירופוס לעבר המקראי. הציורים אומרים שהמשכן/המקדש הם כמו בית הכנסת שלנו, ארון הברית הוא כמו ארון הקודש שלנו, ומשה הוא כמו רב הקהילה שלנו.








מן המשכן אל המקדש ואל בית הכנסת

הקהילה צופה אל ארון הקודש שבקיר המערבי, כיוון ירושלים. מעל לגומחת התורה, ומשני צדדיה, הם רואים פס ציורים שבהם מופיעים, שוב ושוב, מקדשים וכלי המקדש, ובכללם ארון הברית.
במבט משמאל לימין אנו מזהים את תמונת נסי המים ובה עוד אחד משפע המופעים של משה בבית הכנסת. לימינו מצויר אהרון, דמות מרשימה ששמה כתוב בכתב יווני, עומד בתוך מכלול מבנים ואתו עוד אנשים ושלוש חיות. בהמשך עומד משה כשמעליו השמש, הירח, והכוכבים. בצד ימין (למעשה בקיר הצפון של בית הכנסת) נראה קרב אבן העזר (שמואל א ד) שבו נפל ארון הברית בידי הפלשתים. הסיפור נמשך בתמונה הבאה, על קירו המערבי של בית הכנסת, בחזרתו הנסית של הארון אל בני ישראל, ושמאלה לציור זה, ניצב לו מקדש מסתורי, יציב וסגור. לבסוף אנו פוגשים את משה הקורא מתוך ספר התורה, כאשר הארון לצדו.
שימו לב שאנחנו קוראים את הציורים מהחוץ פנימה, כאשר הסיפורים בשני הצדדים נעים לכיוון המרכז, הלא הוא ארון הקודש של בית הכנסת.
פס הציורים האמצעי נוגע נגיעה עמוקה ונרחבת בנושא אחד בלבד – מסעות הארון. מדוע נושא זה מרכזי כל כך לאנשי הקהילה? מדוע אנו רואים לפחות חמישה ארונות מצוירים על קירות בית הכנסת? חיפוש התשובות לשאלות אלה יוביל אותנו לבדיקה של יסודות אחדים של הציורים בפס זה.
בטיפול בנושאהמסע במדבר המופיע באתר זה, אנו דנים במרכיב הראשון בפס הציור שלפנינו – ציור נסי המים – תצרף מסתורי שהוא מדרש חזותי. הציור הסמוך לו, שבו מופיעה דמותו של אהרון, אף היא מורכבת ומסתורית כציור נסי המים.




לבושו של אהרון מהודר מאוד, ואין הוא דומה ללבושם של הדמויות האחרות המצוירות בבית הכנסת. חמש דמויות נוספות, לבושות בסגנון פרסי אופייני, ממלאות חלקים אחרים של התמונה – ארבע מתוכן אוחזות בחצוצרות ואחת מנופפת בגרזן. בתמונה נראות גם שלוש חיות – פר, איל, ופרה אדומה. במרכז הציור שני מבנים – בחלק התחתון חומהמשוננת ובה שלושה פתחים, ומעל לחומה חזית עם עמודים קורינתיים וגג בצורת גמלון.
למרות נוכחותו הבולטת של אהרון, לא ברור אם תמונה זו מרמזת לאירוע מסוים, ואם כן, באיזה אירוע מדובר. אנו רגילים להבין תמונות בעזרת מוסכמות של זווית ראיה (פרספקטיבה) שנקבעו בתקופת הרנסאנס, אך מוסכמות אלה אינן חלק מהעולם האמנותי בדדורא אירופוס, וחסרה לנו נקודת אחיזה. בנוסף, האמן או האמנים מדורא אירופוס ציירו את התמונות המקראיות מתוך המציאות שלהם, ומציאות זו זרה לנו. ועם כל זאת, החוקרים הסיקו שהציור מתאר את המתחם המקודש של המשכן בעת מסעי בני ישראל במדבר ואת אוהל מועד במרכזו. את הגדר החיצונית של המתחם, העשויה עורות עִזים, מייצגים כאן שלושה שערים קבועים בחומת האבן בחלק התחתון של התמונה. וילון מכסה חלקית את הדלת האמצעית, התואם את התיאור המקראי "ולשער החצר מסך… מעשה רוקם" (שמות כ"ז 16). שלושת החיות ואחת הדמויות עומדות משני צדדיו של קיר זה, על משטח ורוד כהה יותר, ללמדנו שהם עומדים מחוץ למתחם המקודש. החלק העליון של הציור חושף בפנינו את מראהו של פנים המתחם.
המקדש המקורה הוא אוהל מועד. אף שהוא דומה למקדש כפי שהוא מיוצג בכל הציורים בבית הכנסת, הוא קטן יחסית, אין לו יסודות והוא מונח על גבי האדמה, דוגמת אוהל. דפנות המבנה צבועים חום שהוא צבען של עורות העזים ממנו היה עשוי.


המקדש

המקדש


אוהל המועד וכלי הקודש בחזיתו

אוהל המועד וכלי הקודש בחזיתו

כלי המשכן, ובהם המנורה בעלת שבעת הקנים, עומדים מחוצה לאוהל שכן אין לו לאמן דרך אחרת להראות לנו את מה שבאוהל פנימה. בתוך האהל אנו רואים חפץ שחלקו מצועף, והשוואה לציורים אחרים בבית הכנסת מלמדת שזהו ארון הברית (ראו להלן).
יש חוקרים שרואים בציור זה תיאור של משיחת אהרון ובניו לכהונה (ויקרא ח), ואילו אחרים רואים בו את חנוכת המשכן (שמות מ`, במדבר ז`). לדעתנו נכון להבין ציור זו כמתכתב עם שכנו משמאל – ציור נסי המים, ולראות בשניהם יחידה אחת המתארת שתי זוויות ראיה חלופיות של המשכן. ראיה אחת, זו המתייחסת לנסי המים, מתמקדת בתפקידו המשפטי והנבואי של המשכן, המקום בו שוכנת התורה שהיא "מקור מים חיים". הציור השני, זה שבו מופיעה דמותו של אהרון, מייצגת את תפקידו הפולחני של המשכן, מקום הקרבת הקורבנות והמקום שהוא תחומם של הכוהנים.

אהרון הכהן ובניו סביב המשכן - נסי המים

אהרון הכהן ובניו סביב המשכן – נסי המים

שתי התמונות הן מעשה תצרף של טקסטים מקראיים שונים ולשתיהן אותו מבנה רבוע, על אף ההבדלים ביניהם. אוהל מועד הוא בניין בעל גג רעפים והוא עומד במרכזה של כל אחת מהתמונות. פתח האוהל מקיף את המנורה כמסגרת, בעוד כלי קודש אחרים נראים לידה. בשתי התמונות עומדת דמות גדולה ליד האוהל ודמויות קטנות יותר פזורות מסביב. ועם זאת, יש גם הבדלים ניכרים בין שתי התמונות.
ציור נסי המים מתאר את אוהל מועד בתוך המחנה הריבועי שהקים עם ישראל במדבר, ואילו ציור המשיחה מתרכז אך ורק במתחם המקודש שצורתו מלבנית והאוהל במרכזו. המדרשים תופסים את מקורות המים הנסיים עליהם מסופר בספר שמות ובספר דברים כמסמלים את התורה, שמעיינותיה זורמים מהמשכן אל כל אחד מהשבטים. משה, מטהו בידו, לובש גלימה יוונית (הִימָטִיוֹן) המציינת אותו כמורה וכמחוקק. בציור המשכן עוטה אהרון את הבגדים המיוחדים לכוהן הגדול (כולל המטה המצויץ המתמזג עם הפס האמצעי בגלימתו) והוא חונך את המשכן, כשהמוקד הוא ההיבט הפולחני. העמדתם של משה ואהרון זה מול זה מקובלת הן באמנות היהודית והן בזו הנוצרית לאורך הדורות.


משה ואהרון מוציאים את בני ישראל ממצרים

משה ואהרון מוציאים את בני ישראל ממצרים


מוריס הירשפלד, משה ואהרון, 1944, המקרא ההיסטורי, 1430 בקירוב

מוריס הירשפלד, משה ואהרון, 1944
המקרא ההיסטורי, 1430 בקירוב

ברם, לציורים של המשכן יש כוונות מנוגדות: באמנות הנוצרית הכנסייה מחליפה את המשכן והמקדש, ואילו בציור בדורא אירופוס, בית הכנסת עצמו הוא יורשו האמתי של המשכן. כאן בית הכנסת והקהילה היהודית הם ישראל האמתי.
שלא כמו בציור נסי המים, ארון הברית מופיע פה בתוך האוהל, ובמקום שנים עשר ראשי השבטים ואוהליהם בציור נסי המים, נראים בציור המשכן חמישה לויים ושלושה בעלי חיים שיועלו לקרבן והם המעטרים את מרכז התמונה. אנו סבורים ששלושת הדמויות העטויות ארגמן מסמלים את משפחות שבט לוי – גרשון, מררי וקהת ושהדמויות בגלימות התכולות הן שני בניו של אהרון שנותרו בחיים – אלעזר ואיתמר המלווה את אביו, משמאל, מפקח על הקרבת הפרה האדומה (במדבר יט 3). שולחן לחם הפנים שליד המנורה בציור נסי המים הופך למזבח בתמונת המשכן.
למרות קווי הדמיון ולמרות הניגודים נותרת בעינה השאלה האיקונוגרפית: מדוע הופך המשכן שהוא מבנה נייד ומתקפל למבנה קבע מקורה ובעל עמודים בציורי דורא אירופוס? תמורות אלה הן חלק מקסמו של המדרש, וכדרך קוסמים, נמשיך להחזיק אתכם במתח עוד זמן מה, עד להסבר. בינתיים, אנו ממשיכים ובוחנים ציורים אחרים בפס זה.








מסעות ארון הברית (שמואל א` ד`-ו`)


קרב אבן העזר          -              שביית הארון              -                       הרס פסל  דגון               -                     החזרת ארון הברית

קרב אבן העזר    -     שביית הארון    -     הרס פסל דגון    -     החזרת ארון הברית

על קירו הצפוני של בית הכנסת נמשך סיפורו של הארון/המשכן. למרבה הצער, החלק הצפון-מזרחי של הקיר ניזוק ממים, וקשה לזהות את הציור הראשון בפס. הציור הראשון שאכן ניתן לזיהוי מתאר את מפלתו של עם ישראל באבן העזר, שם שבו הפלשתים את הארון (שמואל א, ה, 1). צדו הימני של הציור גועש מהמון החיילים והפרשים ההורסים בזעם מכל הבא ליד. האם לא תמוה שהן הטקסט המקראי והן הציור מתמקדים בתבוסה ובהשפלה שבלכידתו של ארון הברית? מדוע לזרות מלח על הפצעים? את התשובה לשאלות אלה אנו מחפשים בציור הבא.



בצד ימין של הציור נראית תמונת הרס ובצד שמאל מסע מסודר של ארון הברית. כמו בציור הקודם, שני אירועים עוקבים אך הפוכים מופיעים בכפיפה אחת. אנו רואים מקדש אופייני, כזה המופיע בציור המשכן, אך הפעם זהו מקדשו של האל דגון באשדוד, המקום אליו נלקח ארון הברית. מקדש דגון הוא בניין מקורה שחזיתו עמודים ובתוכו שני כנים עומדים לשני צדי שולחן. על האחד עומד צלם ואילו הכן השני, צולע משהו, איבד את הצלם שעמד עליו. ואכן, הצלם המנותץ שוכב לפני המקדש, יחד עם כלי פולחן אחרים. צלם מנותץ שני מסמל את הניסיונות החוזרים להשיב את הצלם על כנו, אות ועדות למפלה שהנחיל אלוהי ישראל לאל הפלשתים. ארון הברית, המסמל את נוכחות האלוהים, חיסל את האל הפאגני.
מהי העדות לתפקידו של אלוהים בחלק השני של ציור זה?
בצד שמאל של התמונה נראות חמש דמויות המייצגות את חמשת סרני פלשתים. שתיים מהדמויות עוטות גלימות בסגנון פרסי המרמז על תפקידם כמכהנים בקודש ושלושה במדים יווניים. הם מסלקים את ארון הברית המונח על גבי עגלה שמושכות אותה שתי פרות עלות (פרות צעירות שטרם עלה עליהן עול). מדוע אין ארון הברית נישא בעזרת עמודים, כמו בציור הקודם? כוהני פלשת החליטו לנסות שימוש בעגלה:

ְועַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל וַאֲסַרְתֶּם אֶת-הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה. וּלְקַחְתֶּם אֶת-אֲרוֹן יְהוָה וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל-הָעֲגָלָה וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ. וּרְאִיתֶם אִם-דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְאִם-לֹא וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ

(שמואל א` ו` 9-6)

בניסוי זה יסודות שונים – האחד, האם תעזובנה הפרות את עגליהן? והשני, האם הן תשובנה, בלא יד מכוונת, לנחלתו של עם ישראל?

הציור שלנו מציג את ארון הברית בצומת דרכים, כאשר הוא מגיב ליסוד השני המופיע במספר מדרשים. כך מספר לנו ספר קדמוניות המקרא בפרק 55:

ויענו אחדים מן החכמים והמכשפים, לא את זאת בלבד ננסה, כי נשים את הפרות בראש שלש דרכים אשר מסביב לעקרון, כי האמצעית מביאה אל עקרון והימנית אל ארץ יהודה והשמאלית אל שומרון. ואם תלכנה בדרך הימנית ותפנינה אל ארך יהודה, נדע כי באמת אלוהי היהודים אבד אותנו. ואם תלכנה בשאר הדרכים האלה, נדע כי עת קשה באה עלינו, ועתה בגלל זה נכפר באלוהינו.

היסוד השני בניסוי – ההפרדה של הפרות החולבות מעגליהן – מזכיר מדרש מוסיקלי. העגלים גועים, אך הפרות, האמהות, שיד אלוהים מכוונת אותן, אינן יכולות להיעתר להם. במקום זאת, הפרות גועות בשיר הגובר על קול העגלים.

רוני רוני השיטה
התנופפי ברוב הדרך
המחושקת בריקמי זהב
המהוללה בדביר ארמון
ומפוארה בעדי עדיים

עבודה זרה כ"ד

תמונה משובבת נפש זו איננה מופיעה בדורא אירופוס, אך כמו בציורים של דורא אירופוס, נוצר כאן משחק מילים על הפועל "תישרנה" – תמשכנה ללכת ישר. אולם הדמיון המדרשי קורא את הפועל י.ש.ר. כאילו הוא ש.י.ר. ואכן, יש מקום רב למשחקי מילים בין ישר לשיר, בין יושרה לשירה.
לבסוף, בתמונה שלפנינו אנו רואים שני כרים צבעוניים (ולא ארגז) בתוך הארון. ההסבר לפרט זה נמצא בספר קדמוניות היהודים שכתב יוסף בן-מתתיהו, ובו תרגם את המילה "ארגז" (מילה נדירה בתנ"ך) כ"שק". זהו אחד המקרים הרבים בהם המדרש נחלץ לעזרתנו ומסביר את הציורים של דורא אירופוס.
לסיכום, מפלתו של דגון והצלמים שאתו היא הנקמה בהשפלה שבתפיסת הארון בידי הפלישתים, ולפנינו אמירת ניצחון בדבר עליונותה של היהדות על עבודת האלילים.
מדוע זוכה סיפור זה של תפיסת ארון הברית בידי פלישתים והחזרתו לישראל למקום מרכזי כל כך בחלק החשוב הזה של בית הכנסת? אחרי הכל, אף שזהו סיפור מעניין הוא סיפור שולי למדיי. אפשר שאנשי הקהילה היהודית בדורא אירופוס לועגים לאיוולתם של עובדי האלילים הקדמונים כדרך להביע את דעתם על שכניהם הפאגנים. כלי הקודש המנותצים בחזית מקדש דגון מעוצבים דוגמת כלי קודש מיתראסיים, מקדש לאל מיתראס שעמד באותו רחוב ממש בו שכן בית הכנסת, הושווה, איפוא, למקדש דגון בשפלותו, וזאת בניגוד למקדש המפואר. תחנתנו הבאה היא אחת החידות הגדולות של דורא אירופוס.








המקדש



ברור לכל הרואה ציור זה שהבניין הוא מקדש. אבל, באיזה מקדש מדובר? האם זהו מקדש שלמה, או הבית השני או אולי מקדש שעתיד להיבנות כשיבוא המשיח? ושמא לפנינו מקדש שמיימי, מקדש של מעלה, על פי חלק מהמסורות המיסטיות? האם מקדש זה עמד בעבר, יעמוד בעתיד או שהוא חזון נבואי? כל אחת ואחת מהדעות האלה הועלתה ונומקה במחקר.
אנו מתבוננים עדיין בקיר המערב של בית הכנסת, וכיוון שכבר ראינו בו שני צמדי ציורים מקבילים, אין המראה של צמד נוסף בבחינת הפתעה. המשכן שנדד במדבר (בציור השמאלי) מקביל למקדש (בציור הימני). גם כאן, מבנה הציורים דומה מאוד, בשניהם שני רבדים, כאשר התחתון מראה את שער הכניסה המשולש הנפתח אל המתחם המקודש והרובד העליון הוא הבניין הקדוש עצמו.

אולם בציור השמאלי, הבניין פתוח ואנו רואים את ארון הברית וכלים אחרים שהיו במשכן, ואילו בציור מימין, המקדש סגור. בעוד שלמשכן אין יסודות (שכן זהו אוהל מועד), הרי שבציור המקדש אנו רואים ארבעה נדבכי אבן מתחת לעמודי הענק. מסביב למשכן מסתופפים משרתים בקודש ובעלי חיים עומד המקדש, בניגוד חד להמולת המשכן, מוקף שבעה קירות ססגוניים ואילמים. יש הרואים בחזית זו את המקדש השמיימי העומד במרכזן של הספירות.
לדעתנו, המקדש הסגור הוא שילוב של הבית הראשון והבית השני, בכל קדושת טהרתם ועצמתם. ועם זאת, כפי שכבר כתבנו, אנשי דורא אירופוס רואים בבית המקדש גם את בית הכנסת העירוני שלהם, שכן קהילה יהודית זו הייתה עסוקה בעיקר בחיזוק זהותה היא באמצעות התייחסות אל האבות המקראיים וביצירת הקבלות בין בית הכנסת למשכן ולמקדש. אין כל מקריבים כאן קרבנות ליד המקדש מהסיבה הפשוטה שהמקדש הוא המקבילה של בית הכנסת של דורא אירופוס.








הארון


הגענו עכשיו למוקד הפס השני, שם מופיע ארון הברית בחמישה מופעים שונים

גומחת התורה

גומחת התורה

חנוכת המשכן

חנוכת המשכן

הארון שב מפלשת

הארון שב מפלשת

הארון בשבי

הארון בשבי

הארון המכוסה

הארון המכוסה


המפרט הטכני לארון הברית מופיע בספר שמות:

וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ;
וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב, סָבִיב. וְיָצַקְתָּ לּוֹ, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה, עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו; וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת, עַל-צַלְעוֹ הָאֶחָת, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת, עַל-צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. וְעָשִׂיתָ בַדֵּי, עֲצֵי שִׁטִּים; וְצִפִּיתָ אֹתָם, זָהָב. וְהֵבֵאתָ אֶת-הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת, עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, לָשֵׂאת אֶת-הָאָרֹן, בָּהֶם. בְּטַבְּעֹת, הָאָרֹן, יִהְיוּ, הַבַּדִּים: לֹא יָסֻרוּ, מִמֶּנּוּ. וְנָתַתָּ, אֶל-הָאָרֹן–אֵת, הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן, אֵלֶיךָ. וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, זָהָב טָהוֹר: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת–יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן, מִלְמָעְלָה; וְאֶל-הָאָרֹן–תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת–אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(שמות כ"ה, 22-10)


מן המפרט הטכני הזה אנו למדים שארון הברית (הידוע גם כארון העדות) היה תיבה מלבנית פתוחה, גובהו היה שווה לרוחבו, ואורכו גדול מאלה פי 1.7. מעל לתיבה, שהייתה מצופה זהב, היה מכסה זהב, עשוי מקשה אחת, ועליו פסלוני כרובים, כל אחד בקצה אחר. הארון נישא ממקום למקום בעזרת מוטות מצופים זהב שהושחלו לטבעות זהב שהיו בצדי הארון.


אף לא אחד מחמשת ציורי הארון בדורא אירופוס מזכיר את המפרט בספר שמות:

  • הארונות ניצבים ולא מאוזנים
  • חלקו העליון של כל ארון מעוגל (או, במקורות עתיקים אחרים, בעל גמלון)
  • אין בהם עדות לכרובים
  • המוטות נראים רק לפעמים
  • חזית הארונות מעוטרת מאוד, וזאת בשונה מהתיאור בספר שמות

והרי התיאור המקראי היה לנגד עיניהם של אנשי דורא אירופוס. מדוע, אם כן, הם התעלמו מתיאור זה ותיארו את ארון הברית באופן כל כך שונה?
ארונות ניצבים דומים מופיעים באמנות היהודית – מישראל ומארצות הגולה – בתקופת המשנה והתלמוד, כלומר, בני זמנם של הציורים בדורא אירופוס.


טטרה-דרכמה מימי מרד בר-כוכבא, שנת 133/4

טטרה-דרכמה מימי מרד בר-כוכבא
שנת 133/4


זכוכית זהב, מוזיאון ישראל, המאה 4

זכוכית זהב, מוזיאון ישראל
המאה 4

מתברר שלמעשה זהו ארון הקודש, פריט מרכזי בכל בית כנסת. לפנינו ארון עומד ניצב ובו מדפים לספרי התורה. באופן כללי, בגולה נהוג היה להציג את הארון פתוח כדי שספרי התורה המצוירים ייראו כעיגולים או ריבועים קטנים, ובארץ ישראל נהוג היה יותר ארון סגור. ראשו של הארון בדרך כלל מעוגל או בצורת גמלון, ולדעתנו הוא מבוסס על מבנה ארון הספרים של הרומים, רהיט שנקרא לעתים "סקריניום" (scrinium), מילה שמקורה במילה scribere ופירושה לכתוב והיא גם בבסיסה של המילה האנגלית shrine, מקום פולחן. במקומות אחרים קרוי הארון "ארמריום" (armarium), כלומר, ארון ספרים סגור.


"מקדש דיאנה", נים, המאה ה-1

"מקדש דיאנה", נים
המאה ה-1


ארון מתים, אוסטיה, תחילת המאה ה-4

ארון מתים, אוסטיה
תחילת המאה ה-4


המאוזוליאום של גאלה פלסידיה, רוונה, המאה ה-5

המאוזוליאום של גאלה פלסידיה
רוונה, המאה ה-5


בתמונה הימנית, אנו רואים בחצר "מקדש דיאנה" את מסגרות ארונות הספרים (במקרה זו,
armaria) כגומחות, כאשר ראשי הארונות עטורים גמלונים וקשתות לסירוגין. התבליט שעל גבי ארון המתים בתמונה האמצעית, המתאר ארמריום מהמאה הרביעית, מציג את המגילות שבארון. ובצד ימין, ארון גדול ופתוח מציג את ספרי הברית החדשה. העיטורים המעוגלים והמשולשים המופיעים תדיר מעל פתחים (ארונות, חלונות ודלתות) באדריכלות הקלאסית מופיעים פעם אחר פעם, אפילו בבית הלבן.

וכך מדמיינים אמני דורא אירופוס את ארון הברית לא על פי המפרט בספר שמות, אלא על דגם ארון הקודש שלהם עצמם. לעומתם, אמנים נוצרים הסתמכו על המתואר בספר שמות שכן לא הייתה להם כל מקבילה לכך בכנסיותיהם.


סנטה מריה מאגיורה, רומא,  המאה ה-5

סנטה מריה מאגיורה
רומא, המאה ה-5


כנסיית ג`רמני דה פרה, 806 בקירוב

כנסיית ג`רמני דה פרה
806 בקירוב

המסר שבצורתו של ארון הברית בדורא אירופוס הוא מסר של המשכיות, כאילו אומרים אנשי העיר "ארון הקודש שלנו וארון הברית הקדום – חד הם".
ארון הברית הושמד עם הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס, אך גם כשבית המקדש עמד על תלו היה הארון נסתר, כמעט תמיד, מעין הציבור. מכאן שצורתו לא הייתה נגישה במשך 800 השנים שהבדילו בין חורבן הבית הראשון לבין בניית בית הכנסת בדורא אירופוס. כדי להפוך את ארון הברית הקדום למשהו שהוא בן זמנם, ציורי האמנים סצנות מקראיות "מחופשות" בלבוש פרסי ויווני בני זמנם. בדרך זו יצרו מדרשי תמונה ואלה סגרו את הפער שבין העבר להווה.








ציורי האגפים

בחלק האחרון של פס ציור זה, במרכזו של הקיר המערבי של בית הכנסת, ארבע דיוקנות אנכיות הסוגרות על ציור מרכזי שאינו ברור לנו. הדיוקן בצד ימין למעלה היא בבירור דמותו של משה הצעיר הפוגש באלוהים בפעם הראשונה אל מול הסנה הבוער (שמות ג). אף שהדיוקן השמאלי העליון ניזוק, אפשר לשחזר משרידיו את דמותו של משה המרים ידיו לקבל את לוחות הברית (שמות כ).

למרות המחלוקות הרבות בדבר זהותן של שתי הדמויות בציורים התחתונים,

דעתנו היא שכל ארבעת הציורים מראים את משה רבנו. הצעה זו מבוססת על התבוננת קפדנית בכל אחת מהדיוקנות, על ראיית כל הארבע כיחידה אחת, ועל הקשר שבין שתי הדיוקנאות התחתונים לפס הציור האופקי המתאר את המשכן/מקדש ואת הארון. כך או כך, השאלה היא איך מתיישבת מרכזיותם של ארבעת הציורים הללו עם הדיבר השני שנתפס, בדרך כלל, כאיסור על הצגת דמויות? במקדש פאגני, המיקום המרכזי הזה יהיה מקומו של האל. אולם בבית הכנסת בדורא אירופוס משה אינו מושא לסגידה אלא לכבוד. ואכן, יש פרשנות – הן נוצרית והן יהודית – מתקופת דורא אירופוס שעל פיה האיסור אינו על כל דמות שהיא, אלא על סגידה לדמות שבציור או בפסל. התרבות החזותית של דורא אירופוס שינתה לחלוטין את תפיסתנו את היהדות בשלהי התקופה הקדומה, תפיסה שהייתה מבוססת אך ורק על מקורות כתובים.








מגילה וארון

הדמות בדיוקן התחתון מזוקנת, והאיש עוטה את ההימאטיון, גלימת המורים היוונית, ומחזיק בידיו המורמות מגילה פתוחה. ארון הברית הקטנטן, מכוסה כמעט כולו, מופיע לרגליו בשוליים השמאליים של הציור. הציור משקף את הכתוב בספר שמות (כד, 7):

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה` נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

תוך שהוא מדגיש הן את השמיעה והן את הקשב. משה קורא את הדברים "באוזני העם" והעם עונה "נעשה ונשמע". הציור מציג את משה ואת המגילה, אבל היכן הוא העם? העם הם אנשי קהילת דורא אירופוס, העומדים בבית הכנסת שלהם ומקשיבים לדרשה!
אבל נשאלת השאלה, איך יכול ארון הברית להופיע בציור שנושאו פרק כד, כאשר הוא נבנה רק בפרק לז? כפי שכבר כתבנו, אנשי דורא אירופוס ראו בארון הברית את ארון הקודש. מכאן שאך הגיוני הוא שהם יראו אותו במעמד קריאת התורה, במיוחד בפס הציור המספר את תולדות המשכן/המקדש והארון. בכל אחד מהמופעים בפס הציור הזה, לובש ארון הקודש צורה אחרת: הוא מורם במשכן, נמצא בהמולת הקרב באבל העזר, באשדוד הוא אוצר שחזר לבעליו, סמל של תקווה הקשור לעקידה. רק בציור זה של משה, אין הוא אלא המקום בו מונחת התורה, וכאן הוא מוצג כארון בזעיר אנפין, וזאת לעומת המגילה הגדולה של החוקים שאותם צריך עם ישראל ללמוד.








שמש, ירח וכוכבים

כל אחד משלושת הדיוקנאות הקודמים משרטט את מהלך חייו של משה – החל במפגש הראשון עם אלוהים, ההמשך בקבלת התורה בסיני ולבסוף, הפעם הראשונה בה קרא משה את התורה לאוזני העם כולו. מה, אם כן, מספר הדיוקן הרביעי?

בתמונה נראה איש לבוש גלימת מורה, כשידיו שלובות בתוך הגלימה. שער ראשו ושער זקנו לבן, והם מופיעים על רקע שחור. השמש, הירח והכוכבים מסודרים סביבו. מי האיש ומהו הטקסט המאויר כאן? סברות רבות הועלו, ביניהן שהאיש הוא אברהם המונה את כוכבי השמים (בראשית טו), יעקב בבית אל (בראשית כח), יהושע עוצר את השמש בגבעון ואת הירח בעמק אילון (יהושע י) ומשה. אבל, אם זה משה, מה הוא עושה? אם אמנם שלושת הדיוקנאות האחרים מספרים את סיפור חייו, הרי שזו צריכה להיות המערכה האחרונה. אך מעשהו האחרון של משה (דברים מד) הוא עמידתו על הר נבו כשהוא צופה אל הארץ המובטחת שאליה לא ייכנס, ואין כל אזכור של השמיים או של ידיים עטופות. אולם המדרש מסרב לאפשר למשה למות כאחד האדם. על פי המדרש, אלוהים לוקח אותו לתור את עולם העתיד, ובסופו של סיור זה עולה משה אל התחום האלוהי. מכאן שהמקור לציור זה הוא מדרשי, וזוהי פרשנות לאמירה המקראית שמקום קבורתו של משה לא נודע, עובדה העשויה ללמדנו שמקום כזה איננו קיים <קישור לעלייתו של אליהו>. הידיים המכוסות הן מוסכמה אמנותית רומית – חיילים רומים כיסו את ידיהם כשניגשו לקיסר לקבל את שכרם. ידיו המכוסות של משה מרמזות על כך שהוא מקבל שי מריבונו, הלא הוא ריבונו של עולם.
בעבר נהגו החוקרים להתבונן בארבעת הדיוקנאות כביחידה אחת, אך לא נתנו את דעתם לשני הדיוקנאות התחתונים בהקשר האופקי של פס הציור בו הם מופיעים. אם נתייחס להקשר, הרי ששני הדיוקנאות התחתונים חייבים להיות קשורים איכשהו לתולדות הפולחן (הארון, המשכן, והמקדש). בצד ימין, משה קורא מהתורה כשהארון למרגלותיו. בצד שמאל משה עולה לרקיע. לאחר שראה את הארץ לפני מותו (על פי ספר דברים), המדרש משדרג אותו כאשר אלוהים לוקח אותו לסיור בהיכלות השמימיים והארציים.
הריבוע השחור שמאחורי ראשו של משה עשוי לציין שהוא מת, כפי שאנו מוצאים במדרש המתייחס אליו במילים "משה רבנו עליו השלום".
לסיכום, כל המקדשים הם בתי הכנסת שלנו, ארון הברית הוא ארון הקודש שבבית הכנסת שלנו, ומשה הוא הרב שלנו. אין כל פער בין המקורות הקדומים לבין עצמנו. זוהי תמצית החשיבה המדרשית. יהודי דורא אירופוס לא פחדו לתאר את גיבוריהם המקראיים, ואין הם שקועים בקינה על העבר כשם שלא היו רדופים במחשבות על העתיד או על הקוסמי. באמנותם הצהירו יהודים אלה שנוח להם ביהדותם ושהם שלמים אתה.








הצעות לפעילויות בכיתה על פי פס הציור הזה

קשטו את בית הכנסת שלכם בציורים של הדמויות המקראיות האהובות עליכם והאירועים המקראיים האהובים עליכם, והלבישו את הדמויות לבוש עכשווי.

המחיזו את מסעותיהן של הפרות המזמרות.

דויד נשא את הארון לירושלים (שמואל ב ז). לפני שתקראו את התיאור בתנ"ך, כתבו פסקה קצרה על מה אתם, כצופים תראו בעת המסע הזה. לאחר מכן, ציירו ציור של מסע הארון. איך מרחיבה התמונה שציירתם את המשמעות של התיאור הכתוב שלכם? עכשיו, קראו את התיאור בתנ"ך והביטו בחלק מהתמונות של סצנה זו. מה דומה ומה שונה בין ציורי דורא אירופוס לציוריכם אתם? מהו הקשר בין מילים ותמונות?


מקורות למאמר:

ספר שמואל א פרק ו
(א) וַיְהִי אֲרוֹן יְהֹוָה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים:
(ב) וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְהֹוָה הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם:
(ד) וַיֹּאמְרוּ מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה עֲפֹלֵי {טְחֹרֵי} זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם:
(ה) וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי עֲפֹלֵיכֶם {טְחֹרֵיכֶם} וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם:
(ו) וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ:
(ז) וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה:
(ח) וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִִֹׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ:
(ט) וּרְאִיתֶם אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְאִם לֹא וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ:
(י) וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת:
(יא) וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם:
(יב) וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ:
(יג) וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת:
(יד) וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמֹד שָׁם וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהֹוָה:
(טו) וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַיהֹוָה:
(טז) וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא:
(יז) וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַיהֹוָה לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד לְעַזָּה אֶחָד לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד לְגַת אֶחָד לְעֶקְרוֹן אֶחָד:
(יח) וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב מִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יְהֹוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי:
(יט) וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהֹוָה וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה:
(כ) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ:
(כא) וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמֹר הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם:
קדמוניות המקרא נ"ה
ג וישימו הפלשתים את ארון ה` אשר שבו בבית דגון אלהיהם ובבואם לשאל את דגון על יציאתם מצאו כי נפל על פניו וידיו ורגליו נתונות לפני הארון, ויצאו ביום הראשון ויתלו את כהניו וביום השני מצא מצאו כביום אתמול וירב בהם אבדן מאד. ד ויתאספו הפלשים בעקרון ויאמרו איש אל רעהו, הנה אנחנו רואים כי רב אבדן בנו וישחית את פרי בטננו כי הרמשים אשר שולחו בנו יאבדו את אשר ברחם ואת יונקי השדים ואת אלה אשר תינקנה. ויאמרו, נראה מדוע יד ה` גברה עלינו. הלא בגלל הארון, כי נמצא בכל יום אלהינו נופל על פניו לפני הארון ואת הכהנים אבדנו לשוא פעם ושתים. ה ויאמר חכמי הפלשתים, הנה באמת נוכל לדעת אם שלח ה` בנו אבדון בגלל ארונו או במקרה גבר עלינו שלטון לזמן מה. ו ועתה יען כי מתות על ההרות והמיניקות, והמיניקות נעשות בלי בנים, נקח נא גם אנחנו פרות עלות ונאדר אותן בעגלה חדשה ונתן עליה את הארון ונכלא את בני הפרות. והיה אם הלוך תלכנה הפרות ולא תשבנה אל בניהן, וידענו כי בגלל הארון סבלנו את אלה; ואם לא תחפצנה ללכת כי תתגעגענה לבניהן, וידענו כי עת אבדן באה עלינו. ז  ויענו אחדים מן החכמים והמכשפים, לא את זאת בלבד ננסה, כי נשים את הפרות בראש שלש דרכים אשר מסביב לעקרון, כי האמצעית מביאה אל עקרון והימנית אל ארץ יהודה והשמאלית אל שומרון. ואם תלכנה בדרך הימנית ותפנינה אל ארך יהודה, נדע כי באמת אלהי היהודים אבד אותנו. ואם תלכנה בשאר הדרכים האלה, נדע כי עת קשה באה עלינו, ועתה בגלל זה נכפר באלהינו. ח ויקחו הפלשתים פרות עלות ויאסרון בעגלה חדשה ויתנו עליה את הרון ויתנו אותן בראש שלש הדרכים ואת עגליהן כלאו אצלם. והפרות אמנם געו ותבקשנה את בניהן, אולם הלכו בדרך הימנית הפונה לארץ יהודה. ואז ידעו כי בגלל הארון היו אובדים. ט ויתאספו כל הפלשתים וישיבו את הרון לשילה בתפים ובחלילים. ובכלל הרמשים אשר אבדום עשו כסאות זהב ויקדשו את הארון. י ובכליון הפלשתים מספר ההרות אשר מתו חמשה ושבעים אלף, יונקים חמשה וששים אלף ומיניקות חמשה ושמונים אלף וגברים חמשה ועשרים אלף, ותשקט הארץ שבע שנים.
 
קדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו
ולאחר שלקחו הפלשתים את ארון האויבים בשבי, כפי שסיפרנוזה עתה, נשאוהו אל עיר אשדוד  ‏והניחוהו כמין שלל מלחמה אצל אלהיהם, ששמו היה דגון. אולם ביום המחרת בתחילתו, כשנכנסו כולם למקדש להשתחוות לאלהיהם,‏מצאו והנה גם הוא נוהג (כבוד) זה בארון : כי היה מוטל לפניו  ‏לאחר שצנח מבסיסו, שהיה עומד עליו תמיד. הם נשאוהו והקימוהו שוב עליו ורגזו על המאורע. כששבו ובאו לעתים תכופות אצל דגון ומצאוהו מוטל משתחוה לפני הארון באופן דומה‏, היו אחוזי תמהון-אימים ומבוכה. לבסוף שילח אלהים בעירם ובארצם של‏האשדודים חלי-רע וכליון‏: שכן היו מתים מדיסנטריה, מחלה קשה, שהיתה מביאה לידי התפרדות מהירה מאוד של הגוף לפני שהספיקה נשמתם להיפרד ממנו במיתה קלה, בהיותם פולטים את קרביהם והם אכולים עד היסוד ומושחתים בצורה משונה על-ידי המחלה. וזו המכה, שהוכו על פני הארץ: המון עכברים עלה מבטן האדמה פ והשחיתה ולא חס על כל צמח ועל כל פרי. וכך היו אנשי אשדוד נתונים בפורענויות  ‏אלה. וכשלא עצרו כוח עוד לעמוד בפני אסונותיהם הבינו, שאלה באו להם מידי הארון וששביו של זה והנצחון לא הביאו להם טובה. וכן שלחו אל אנשי אשקלון  ‏וביקשו מהם לקבל לידם את הארון. לאלה לא היתה בקשתם של אנשי אשדוד בלתי-‏נעימה והם הסכימו לעשות אתם את החסד. אולם כשלקחו את הארון נמצאו (אף הם) שרויים בפורעניות דומות, משום שהארון העביר אתו את פגעיהם של אנשי אשדוד ‏אל אלה, שקיבל והו מהם. ואנשי אשקלון שלחו את הארון מהם אל אנשים אחרים. אולם גם אצל אלה לא נשאר, שכן פשטו בהם אותן המחלות ושלחוהו אל הערים  הסמוכות. באופן זה עבר הארון את חמש הערים כולן של הפלשתים, כאילו דרש סכל אחת (מהן) בתורת מס חלף ביקורו אצלן מה שסבלו בגללו. והאנשים, שכשלו תחת (סבל) הצרות שנתכסו בהן והיו ללקח לאחרים, ששמעו על ‏כך, שלא לקבל את הארון אליהם לעולם במחיר כזה ובתוצאה כזאת, (התחילו) תחבולה ודרך להשתחרר ממנו. והתכנסו סרני חמש הערים, של גת ‏ועקרון ואשקלון וגם של עזה ואשדוד ועיינו בדבר מה לעשות  ‏. בראשונה נראה להם לשלוח את הארון בחזרה אל עמו, הואיל ואלהים נוקם את נקמתו ומשום כך מהלכות אתו פורענויות ומתפרצות אתו לעריהם. אולם היו כאלה שאמרו, שאין לעשות  ‏זאת ואסור להם להשלות את עצמם ולייחס את סיבת הפורענויות לארון, משום שאין לו אותה היכולת ואותו הכוח (לכד), שכן אילו היה אלהים משגיח עליו, לא היה נשבה לעולם בידי בני-אדם. ועצתם היתה לנהוג במתינות ולקבל את הקורות אותם ברוח שלוה ולשים אל לבם, שאין לפורענויות אלה סיבה אחרת אלא הטבע לבדו, שגורם לפי תקופות הזמנים לשינויים כאלה בגופים ובארץ ובצמחים (שלה) ובכל מה שנולד ממנה. אולם ,את הדעות הללו ‏ניצחה עצתם של אלה, שהיו עוד מקודם ‏מקובלים על העם כאנשים המצטיינים בתבונתם ובחכמתם ושבפרט עכשיו נראה היה, שמדברים בהתאם לעניני השעה. הם אמרו, שאין להחזיר ואין לעכב .את הארון, אלא יש להביא חמשה פסילי-זהב ‏, פסל לכל עיר, מנחת תודה ‏לאלהים, על שדאג להצלתם וקיימם בחיים, (שכמעט) נעקרו ‏מתוכם בידי מחלות, שאי-אפשר היה לעמוד עוד בפניהן. וכן (יש להביא) מספר כזה של עכברי-זהב, דומים לאלה שהיו מציפים ‏את ארצם ומשחיתים אותה, אחר לשים אותם בגלוסקמה ‏ולהניחם על הארון ולהכין בשבילו עגלה חדשה ולאסור בה פרות עלות, ואילו את העגלים יש לסגור ולעצור, שלא יפריעו לאמהות בהיגררם אחריהן ושאלה תמהרנה יותר בדרכן מתוך תשוקה לעגליהן. ולאחר שינהגו את הפרות הנושאות את הארון לפרשת שלוש דרכים, ישאירון ויניחו להן ללכת באחת הדרכים שתרצינה בה. והוסיפו : "ואם תלכנה בדרך של העברים ותעלינה אל ארצם של אלה, יש להניח, שהארון אשם בפורענויות, ואם תפנינה לדרך אחרת, נלד אחרי הארון ונבין, שאין שום כוח מעין זה בו".
סברתם היתה, שהדברים הללו יפים הם, ומיד נתנו להחלטה כוח במעשים. ועשו מה שנאמר לעיל והביאו את העגלה (למקום) של פרשת שלוש דרכים והשאירוה וחזרו. וכשהלכו הפרות בדרן הישרה, כאילו נהג מישהו בהן, הלכו אחריהן סרני הפלשתים מתוך רצון לדעת, איפה תעמודנה ואל מי תבואנה. ויש כפר אחד (בארץ) שבט יהודה ושמו בית  ‏. אל הכפר הזה באו הפרות. ואף כי מישור גדול ויפה היה פתוח לפניהן לעבור, הפסיקו ולא המשיכו דרכן ועצרו שם את העגלה. היה זה מחזה לתושבי הכפר, והם שמחו מאוד : שכן התקופה היתה תקופת קיץ וכל `האנשים היו בשדות לשם אוסף הפירות, וכשראו את הארון נסחפו בשמחה והניחו את העבודה מידיהם ורצו מיד אל העגלה. והורידו את הארון ואת הכן, שהיו בו הפס;לים והעכברים, והניחוהו על סלע אחד נצב במישור והקריבו קרבן נהדר לאלהים וערכו סעודה והעלו את הפרות עם העגלה: לעולה. וכשראו זאת סרני הפלשתים שבו כלעומת שבאו.
וחרון אף  ‏אלהים שולח בשבעים איש ‏מכפר בית והוא פגע בהם והמיתם על שום שקרבו אל הארון והם לא היו ראויים לנגוע בו. כי לא היו כוהנים. ובני הכפר בכו על האנשים, שכך עלתה להם. ועוררו מספד עליהם, כראוי לפורענות שלוחה מאת אלהים, והיה כל אחד מבכה את שלו. אז הכריזו, שאין הם ראויים לכד, ‏שיהא הארון נשאר אצלם. ושלחו והודיעו לקהל  ‏העברים, שהוחזר הארון על-ידי הפלשתים. וכשנודע הדבר לאלה `שלחו את הארון לקרית יערים,‏ עיר סמוכה לכפר בית. שם הובילו את הארון לביתו של איש אחד. עמינדב  ‏משבט לוי, ‏שיצא לו שם כאיש חי בצידקות וביראת שמים - מקום נאה לאלהים, שגר בו אדם צדיק. והיו בניו‏של חלה משרתים לפני הארון ועמדו בראש העבודה הזאת במשך עשרים שנה : כי זמן רב כזה נשאר הארון בקרית יערים, לאחר ששהה אצל הפלשתים ארבעה  ‏חדשים.
 
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כד/ב
וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו` - מאי וישרנה? אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, שאמרו שירה. ורב זוטרא בר טוביה אמר רב, שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה. ומאי שירה אמרו? אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, אז ישיר משה ובני ישראל. ורבי יוחנן דידיה אמר, ואמרתם ביום ההוא הודו לה` קראו בשמו [וגו`].  ורבי שמעון בן לקיש אמר, מזמורא יתמא - מזמור שירו לה` שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. רבי אלעזר אמר, ה` מלך ירגזו עמים. רבי שמואל בר נחמני אמר, ה` מלך גאות לבש. רבי יצחק נפחא אמר, רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים. רב אשי מתני לה להא דרבי יצחק אהא ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה` ישראל. מאי אמרו? אמר רבי יצחק, רוני רוני השיטה [וכו`].
היסטוריות מאת הירודוטוס, ספר א`
וכאשר רק הציעו את מי עליהם להקים למלך, היה דיאוקיס האיש אשר הציעו כולם במפגיע ואשר הללוהו מאד עד אשר הסכימו כי הוא יהיה למלך עליהם. הוא צוה להם כי יבנו לו בית יאה למלך וכי יגנו עליו נושאי-כידון. והמדים עשו כדבריו; הם בנו לו בית גדול וחזק, במקום אשר אמר להם ונתנו לו כי יבחר לו נושאי-כידון מבין כל המדים, וכאשר היה השלטון בידו, הכריח את המדים כי יבנו עיר אחת ועליה יגנו ולא ישימו לבם לאחרות. המדים שמעו גם לדבר הזה ובנו חומות גדולות וחזקות, אלה הנקראות היום אקבטנה, חומה מוקפת לפנים חומה מסביב. הבירה הזאת נבנתה בדרך זו, אשר הקף אחד היה גבוה מהשני רק בצריחיו לבד. מצד אחד עזר לזה המקום, כי היה גבעה, שיהיה כך, מצד שני נעשה יותר באמנות רבה, כי היו ביחד שבע חומות מקיפות, ובאחרונה מעד בית המלך והאוצרות. הגדולה בין החומות האלה שוה בערך בהיקפה כמעט לחומות אתונה. הצריחים בחומה הראשונה לבנים, בשניה שחורים, בשלישית אדומים כשני, ברביעית תכולים, בחמישית אדומים, כה היו בכל החומות המקיפות הצריכים צבועים בצבעים, אולם בשתי האחרונות היו צריכים מצופים אלה כסף ואלה זהב.

בית המדרש ו`, מבוא,
xxii - xxiii
אין זה כי אם בית אלהים. אמרו רבותינו, אותו היום שנתקרבה מיתת משה רבינו, העלהו הקב"ה לשמי מרומים והראה לו מתן שכרו ומה שעתיד להיות. עמדה מדת רחמים לפני מרע"ה וא"ל, אבשרך בשורה טובה תשמח בה. הַפנה נגד כסא רחמים פניך וראה. הִפנה פניו נגד כסא רחמים וראה הקב"ה בונה ב"ה באבנים טובות ומרגליות ובין אבן ואבן זיו השכינה שהוא טוב מן המרגליות ומשיח בן דוד עומד בתוכה ואהרן אחיו עומד על רגליו ומעילו עליו. 
דבר אהרן עם משה, בא העת - אל תגע בי כי מן השכינה אני מתירא עליך, כי לא יכנס אדם לכאן עד שיטעום טעם המות ויתן נשמתו למלאך המות. נפל על פניו לפני הקב"ה כששמע דברי אהרן וא"ל, רבש"ע תן לי רשות לדבר עם משיחך בטרם אמות. א"ל הקב"ה, לך ואלמד אותך שמי הגדול, כדי שלא יאכלנו להט השכינה. כי ראה אותו משיח בן דוד ואהרן אחיו הבינו כי ה` למדו שמו הגדול ועמדו לפניו משיח ואהרן. וא"ל, ברוך הבא בשם ה`. שאל למשה משיח בן דוד דבר לו הקב"ה יבנה ב"ה בארץ, ב"ה לישראל וכן אני אראהו יבנה ב"ה בידו בשמים. א"ל משיח למשה, משה, יעקב אביך ראה הבית שיבנה בארץ וראה הבית שיבנה הב"ה בידו בשמים והבין בכל מאדו כי הבית שיבנה הב"ה בידו בשמים ובאבנים טובות ומרגליות ובזיו השכינה היא הבית אשר יעמוד לישראל לעולם ולעולמי עולמים עד סוף כל הדורות 
 
ספר אלדד הדני, ערך אברהם עפשטיין, פרעסבורג: דפוס א. אלקאלאי, תרנ"א
69 ...אותו היום שנתקרבה מיתת משה רבינו העלהו הקב"ה לשמי מרומים והראה לו מתן שכרו ומה שעתיד להיות. עמדה מדת רחמים לפני מרע"ה וא"ל: אבשרך בשורה טובה תשמח בה. הפנה נגד כסא רחמים פניך, וראה. הפנה פניו כנגד כסא רחמים וראה הקב"ה בונה בית המקדש באבנים טובות ומרגליות, ובין אבן ואבן זיו השכינה, שהוא טוב ממרגליות. ומשיח בן דוד עומד בתוכו ואהרן אחיו עומד על רגליו ומעילו עליו. דבר אהרן עם משה בזו העת: אל תגע בי (נוסח פוגיא: אל תגיע כאן), כי מן השכינה אני מתירא עליך, כי לא יכנס אדם לכאן עד שיטעום טעם המות ויתן נשמתו למלאך המות. נפל על פניו לפני הקב"ה כששמע דברי אהרן, וא"ל, רבש"ע! תן לי רשות לדבר עם משיחך בטרם אמות. א"ל (?) הב"ה, לך ולמד אותו שמו הגדול כדי שלא יאכלנו להט השכינה. כי ראה אותו משיח בן דוד ואהרן אחיו, הבינו כי ה` למדו שמו הגדול. ועמדו לפני משיח ואהרן וא"ל: ברוך הבא בשם ה` (תהלים קי"ח, כ"ו). שאל משה למשיח בן דוד, דבר לי הב"ה: יבנה בית המקדש בארץ (יבנה לו) לישראל, וכן (צ"ל והן) אני אראהו יבנה בית המקדש בידו בשמים? א"ל משיח למשה, משה! יעקב אביך ראה הבית שיבנה בארץ וראה הבית יבנה הב"ה בשמים (ו)באבנים טובות ובמרגליות ובזיו השכינה, הוא הבית אשר יעמוד לישראל לעולם ולעולמי עולמים עד סוף כל הדורות.
 
ספרי פרשת ברכה פיסקא טז
ויעל משה מערבו` מאוב. עלייה היא ואינה יריד`: מערבות מואב. מלמד שהראוהו הקב"ה המלכי` שעתידי` לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו:
אל הר נבו ראש הפסגה. מה פסגה מפורשת מן האשכול ואינה כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם:
אשר על פני יריחו. מלמד שהראהו א"י מיושב` על שלוותה וחזר והראהו מציקי` לה:
ואת הגלעד. מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלוותו וחזר והראהו המחריבים לו ואין גלעד אלא בית המקדש שנא` גלעד אתה לי ראש הלבנון:
עד דן. מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה. ד"א עד דן מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד ע"ז כענין שנא` ויקימו להם בני דן את הפסל וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו ואיזה זה שמשון:
ואת כל נפתלי. מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושב` על שלותה וחזר והראהו מציקי` לה. ד"א מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עוש` מלחמה עם סיסרא וחיילותיו שעמו. נאמר כאן את כל נפתלי ונא` להלן ותשבח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי:
ואת ארץ אפרים. מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלוותם וחזר והראהו מציקים לה. ד"א ואת ארץ אפרים מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים נאמר כאן ואת ארץ אפרים ונא` להלן למטה אפרים הושע בן נון:
ומנשה. מלמלד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקי` לה. ד"א ומנשה מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה עם מדין ועמלק. ד"א לפי שהי` אפרים צעיר סמכו הכתוב וכן הוא אומר הנה אלפי הדל במנש`:
ואת כל ארץ יהוד`. מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה. ד"א ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראהו ארץ יהודה ודוד במלכותו נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה ונאמר להלן ויבחר אלהי ישראל בי מכל בית יהודה:
עד הים האחרון. מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקיםבו. ד"א עד הים האחרון אלא עד היום האחרון. מלמד שהראהו את כל העולם כולו מיום שנברא עד יום שיחיו המתים:
ואת הנגב. מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. ד"א ואת הנגב מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה נא` כאן ואת הנגב ונאמר להלן ויעל בנגב ויבא עד חברון:
ואת הככר. מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים בבי` המקד` שנא` בככר הירדן יצקם המלך:
בקעת יריחו. מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו. ד"א מה בקעה זו כמות שהיא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו:
עיר התמרים. מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילי` בה וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח. ד"א מלמד שהראהו סמוכה מצירה גיהנם שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה וכן הוא אומר עיר התמרי`:
עד צוער. אלו מציקי ישראל כגון אלו הבלשי` הדרים עם המלכות ועתידים לאבד עמהם:
ויאמר ה` אלי זאת הארץ. אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה ולך הראיתיך בעיניך:
ושמה לא תעבור. נאמר כאן ושמה לא תעבור ונאמר להלן שמה לא תבא. מה ת"ל ושמה לא תעבור אמר משה אם אני איני נכנס בה חי אכנס בה מת אמר לו המקום ושמה לא תבוא אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת:
 
מדרש רבה במדבר פרשה יג פסקה ו
(ו) ביום הראשון אמר ר` שמואל בר אבא מהו ביום הראשון מן היום הראשון שברא הקב"ה את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים ראה היאך כתיב בבריית יום ראשון (בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד יום ראשון אינו אומר אלא יום אחד וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה אלא למה אמר יום אחד שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקב"ה שכינתו ובאו הנשיאים להקריב אמר הקב"ה יכתב שביום זה נברא העולם ד"א ביום הראשון ביום שהוקם המשכן אינו אומר כאן אלא ביום הראשון מהו הראשון לבריאת עולם מלמד שאחד בשבת היה נמצאת אומר עשר עטרות נטל אותו היום ראשון לבריאת עולם ראשון לכהונה ראשון לנשיאות ראשון לשכינה דכתיב (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ראשון לעבודה ראשון לברכת כהנים ראשון לראשי חדשים ראשון לאיסור במה ראשון לאכילת קדשים ראשון לירידת האש דכתיב (ויקרא ט) ותצא אש מלפני ה` ותאכל על המזבח וגו`:
 
בית המדרש ג` - פרקי משיח (ע` 74)
עתידה ירושלים שנבנתה אלף טפף בירניות אלף קפל מגדלות אלף טפף גינאות אלף טטפראות וכל אחד ואחד ציפורי בשלותה. אמר רבי יוסי, זכור אני לציפורי בשלותה שהיתה מוצאיה שמונים אלף ציקי קדרה. ועתידים להיות תוך ירושלם שלשת אלפים מגדל וכל מגדל שבעת אלפים קומה ויושבת בראש ג` הרים על סיני ועל תבור ועל כרמל, ועל קומה וקומה ז` אלפים שיעור וכל שיעור שתים וששים אמה היא יושבת בראש שלשים ושלש צלעות ובית המקד בראש כולם. כיצד יכולין לעלות בו? כעננים וכיונים עפין ופורחין שנאמר מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיהם (ישעיה ס`). ובית המקדש יהא רחב עד דמשק שנאמר משא דבר ה` בארץ הדרך ודמשק מנוחתו (זכריה ט`). ושבעה חומות מקיפין ירושלם: של כסף ושל זהב ושל אבן יקרה , של פוך, של ספיר, של כדכוד ושל אש - ושיוה יזהיר מסוף העולם ועד סופו.