מאמר -

המסע במדבר – מים חיים מהם?


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן







המסע במדבר – מים חיים מהם?

קישור אל נושא זה באתר רואים את הקולות

 


בתיאור נדודי בני ישראל במדבר, חוזרים ומופיעים כמה מרכיבים: תלונות העם על מחסור במים ואוכל וספקותיהם לגבי מנהיגותו של משה; פניית משה לה` לשם פתרון הבעיה; אספקה אלוהית של מים ומזון. ידוע במיוחד סיפור הוצאת מים מן הסלע, המופיע למעשה פעמיים, בשמות י"ז ושוב בבמדבר כ`. הגירסה בספר במדבר מוכרת באופן מיוחד כסיבה שמשה לא הורשה להיכנס לארץ ישראל. להלן הכתוב:

 

ספר במדבר פרק כ

א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: (ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה`: (ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה` אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: (ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת: (ו) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה` אֲלֵיהֶם: (ז) וַיְדַבֵּר ה` אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: (ט) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה` כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: (י) וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: (יא) וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: (יב) וַיֹּאמֶר ה` אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: (יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה` וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:

 


אך בנוסף להוצאת מים מן הסלע, ישנם סיפורים על טיהור מעין (שמות ט"ו 22 – 25), גילוי מעיינות (שמות ט"ו 27) ועל כריית באר (במדבר כ"א 16 – 21). אמנם אפשר להבין את ריבוי הסיפורים הללו כמשקף את המציאות הקשה של הנדודים במדבר, אך הדמיון המדרשי של חז"ל ראה בהם יותר משרשרת מקרים נפרדים ויותר מבעיה לוגיסטית. ראיה זו משתקפת בהסברים רבים שבמדרשים מתקופות שונות המבקשים לקשור יחד כל האירועים ולפרש אותם פירוש סמלי.









ציור נס המים בבית כנסת דורא אירופוס

לפניכם ציור קיר מבית כנסת עתיק שנתגלה בשנת 1932 בעיר דורא אירופוס שבסוריה. בית הכנסת שבעיר הוקם ונחרב במאה השלישית לספירה.


דורא אירופוס, נסי המים במדבר

דורא אירופוס, נסי המים במדבר


מנורה גדולה בולטת במרכז הציור; מתחתה מבנה מעוגל שממנו או אליו מובילות מספר רצועות אפורות. ליד המבנה העגול עומד דמות גדולה המצביעה בשתי ידיה. ושתים עשרה דמויות קטנות עומדות לפני בתים הפרושים בצורת ח"ת. עם גילוי הציור, הוצעו לו פירושים שונים. מתוך השוואת הדמות הגדולה הלבושה כמורה הלניסטי
לציורים אחרים בבית הכנסת, היא זוהתה כמשה; שתים עשרה הדמויות הקטנות, בלבוש של נסיכים פרסיים, זוהו כנשיאי השבטים. כלומר בדמויות השונות ניכרות שתי ההשפעות התרבותיות בדורא אירופוס: רומא ופרס. מכאן מסתבר כי מדובר בציור מחנה ישראל והמשכן העומד בראש הח"ת. וכאשר מבחינים שמשה מחזיק במטה שהוא מכניס למבנה העגול, מתברר כי מדובר בציור של נס המים בשמות ט"ו, המתקת מי מרה.









תמיהות הציור

אך עוד נשארים אלמנטים בלתי מוסברים:

• צורת הח"ת ומיקום המשכן בראשה אינם תואמים את תיאור המחנה בתורה, שלפיו עמד המשכן במרכז המחנה ושנים עשר השבטים הקיפו אותו בארבע צלעות ריבוע.

• הרצועות המחברות את המעין/הבאר אל בתי השבטים אינן מוזכרות כלל במקרא.

• הקשר בין המעין/הבאר לבין המשכן אינו מובהר, וכך גם מיקום כלי המשכן (המנורה, שני מזבחות הקטרת ושולחן לחם הפנים) לפניו.

באשר למשכן, העיון

בבמדבר כ` 6
ואילך מבהיר כי לפחות בסיפור זה אכן יש קשר הדוק בין אהל המועד—שהוא המשכן—לבין הסלע שממנו יצאו מים. כמו כן, נראה כי יש קשר בין שנים עשר הנשיאים/מאהלים השבטיים לבין שתים עשרה המעיינות שבשמות ט"ו 27. והמבנה המעוגל מסתבר כפי באר, בהתאם לכתוב בבמדבר כ"א. לפיכך, נראה כי ציורנו מתייחס לצירוף כלשהו של כל נסי המים בתורה.

אך טרם הובררה משמעות הרצועות.









תעלומת השבילים

כיוון שידעו כי ציורי בית כנסת דורא אירופוס ניזונו ממדרשי חז"ל, עיינו פרשנים במקורות המתייחסים לניסי המים במדבר.

בתוספתא סוכה נמצא תיאור של באר שהיא גם סלע דמוי מסננת, המתיז מים מכל חוריו. הבאר נודדת עם העם ונעצרת בכל תחנה מול המשכן.

תרגום יונתן, המכיל חומר מדרשי רב, מוסיף לכתוב בבמדבר כ"א כי באר מרים נדדה עם בני ישראל במסעיהם ומימיה זרמו לפתח אוהלו של כל אחד ואחד מבני ישראל.

ובספר קדמוניות המקרא, חיבור מימי בית שני, ישנו מדרש העוסק במשבר המים במרה, שאירע בתחילת תקופת הנדודים (שמות ט"ו). גם בחיבור זה, המעין נודד עם העם, אך במקרה זה ממתיק משה את מימיו בעזרת עץ החיים, היא התורה. זיהוי זה, המשתקף גם במשלי ג` 18 (עץ חיים היא…) ניזון מן הניסוח המיוחד שבשמות ט"ו 25:

וַיִּצְעַק אֶל ה` וַיּוֹרֵהוּ ה` עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ


שימו לב לשימוש במילה "ויורהו" שכוונתה גם להורות וגם להראות. מסתבר שלפי המדרשים, הסלע, הבאר והמעין אינם אלא סמלים או משלים לדבר אחד – לתורה. "מקור מים חיים" זה נסע עם בני ישראל במשך 40 שנה ועמד מול פתח המשכן בכל חניה ונעלם כאשר בטלו תורה (תרגום יונתן).









משמעות מבנה הציור

עתה נתבונן שוב בציור מדורא אירופוס, בתמונה הכוללת רק את המבנה הבסיסי של המחנה. ליד הציור מדורא אירופוס נמצא תיאור מימי הביניים של מבנה מחנה ישראל. כמו הציור מדורא אירופוס, מייצגים אוהלים את השבטים החונים מסביב למשכן.


שני התיאורים זהים כמעט. אבל בתיאור המאוחר, האוהלים מסודרים בריבוע והמשכן במרכז. בדורא אירופוס האמן מציג במרכז מה שבתוך המשכן: הבאר-הסלע-המעין = התורה וגם כלי המשכן. כדי להראות את החפצים האלה, הוא נאלץ לפתוח את הצלע התחתון של הריבוע ולהרחיק את המשכן אל הקצה העליון.

לפיכך, הציור מדורא אירופוס הוא יותר מאשר איור של פרשה מן התורה. בעזרת מדרשים הוא מבקש להמחיש את הצורך של בני ישראל, בימי הנדודים במדבר ובימיו הוא, לדבוק בתורה שהיא המרכז, כ"מקור מים חיים", כדי למצוא את דרכם בעולם מלא קשיים ואי-ודאויות.



מקורות למאמר:

 ספר שמות טו - מרה
(כב) וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:
(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה:
(כה) וַיִּצְעַק אֶל יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהֹוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
(כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה רֹפְאֶךָ:
 
      ספר שמות טו - אילִם
(כז) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם:
 
ספר שמות יז – רפידים (מסה ומריבה)
(א) וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהֹוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם:
(ב) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהֹוָה:
(ג) וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא:
(ד) וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי:
(ה) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ:
(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהֹוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:
 
(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:
(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה:
(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהֹוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:
(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:
(ו) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֲלֵיהֶם:
(ז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
(ט) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ:
(י) וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם:
(יא) וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:
 
(טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה לְמשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם:
(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ:
(יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:
(יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
 
 ספר תהילים פרק עח
(יג) בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד:
(יד) וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ:
(טו) יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה:
(טז) וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם:
(יז) וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה:
(יח) וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם:
(יט) וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר:
(כ) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ:
(כא) לָכֵן שָׁמַע יְהֹוָה וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְֹּקָה בְיַעֲקֹב וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל:
(כב) כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ:
(כג) וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח:
(כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ:
(כה) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשׂבַע:
(כו) יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן:
(כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף:
(כח) וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו:
(כט) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם:
(ל) לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם:
(לא) וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ:
 
ספר תהילים פרק קה
(מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
(מב) כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:

תוספתא מסכת סוכה פרק ג
 (ג) כל מימי בראשית עתידין להיות יוצאין כמפי הפך הזה, וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא [כברה], מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות, מקום שישראל שורין היא שורה כנגדן, במקום גבוהה, כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרים עליה את השירה (במדבר כא) עלי באר ענו לה
עלי באר - והמים מבעבעין ועולין כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו [שנא` (שם) באר חפרוה שרים וגו`. וגם היא סובבת את כל מחנה ישראל ומשקה את כל הישימון שנאמר (שם) ונשקפה על פני הישימון. והיא נעשה נחלים שנאמר (תהלים עח) ונחלים ישטפו.

תרגום יונתן בן עוזיאל לבמדבר כא ( עם תרגום עברי מאת ד. רידר)
יז)   הנה אז שר ישראל את שבח השירה הזאת כאשר נגוזה וחזרה הבאר שנתנה להם בזכות   
            מרים, עלי באר, עלי באר שרו לה והיא עלתה:
יח) הבאר אשר חפרוה אבות העולם  - אברהם יצחק ויעקב  - השרים הקדמונים; כרוה ראשי העם -  
            משה ואהרן סופר ישראל; משכו אותה במטותיהם, וממדבר נתנם להם למתנה:
יט) ואחרי שנתנה להם למתנה חזרה לעלות אתם להרים גבוהים ומההרים הגבוהים ירדה אתם 
            לעמקים, סבבה לכל מחנה ישראל והשקתה אותם כל אחד ואחד בפתח אהלו:
כ)    ומהררים הגבהים ירדה אתם לעמקים עמוקים ונגנזה מהם בגבול מואב ראש הפסגה
            שנשקפה על פני הישימון מפני שבטלו דברי תורה:

      קדמוניות המקרא לפילון המדומה, יא 14
ואז שם לו אלהים חוקיו ומשפטיו ויהי שם עם ה` ארבעים יום וארבעים לילה.
ושם צוה לו אלהים משפטים רבים.
והראה לו עץ החיים, וכרת ממנו ולקח והשליך אל מרה, ונמתקו מי מרה.
וליוו אותם במדבר ארבעים שנה ועלו עמם אל ההרים וירדו אל המישור.