מאמר -

חיי משה


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן







מבוא

קישור אל נושא זה באתר רואים את הקולות

משה בן עמרם, משה רבנו, אדון הנביאים. מנהיג, מושיע, מחוקק, מורה דרך, שופט עליון, מתווך עם האל. כל אלה ועוד הם מכינוי ותפקידי משה במקרא ובמסורות הבתר-מקראיות לגביו. ובלי ספק הוא בין הדמויות המטופלות ביותר באמנות התנ"ך.
להלן נסקור מקצת מיצירות האמנות המתארות פרקים בחיי משה ונשאל את השאלה לגבי כל אחת: מיהו משה ומה אופיו? 








לידת משה והצלתו


ציורי הקיר בבית הכנסת דורא אירופוס, מהמאה ה-3 לספירה עוסקים בעיקר בידו הגואלת של ה` בסיפורי התנ"ך. עיסוק זה ביטא, כנראה, את תקוותם של אנשי קהילה זו כי גאולת עם ישראל, גם אם היא מתמהמהת, בוא תבוא.
משה מופיע בחמישה מציורי דורא אירופוס. כאן, מתואר סיפור הצלתו הניסית של משה התינוק.
אותו הסיפור מוצג בשמות ב` לאחר תיאור כללי של שיעבוד עם ישראל ע"י "מלך חדש…אשר לא ידע את יוסף" (א` 8). הכתוב מתקדם מן הכלל אל הפרט, וכך גם הציור בדורא אירופוס, רצועה המתחלקת לשלוש מערכות באמצעות וילונות התלויים מעל הדמויות.


דורא אירופוס, הצלת חיי משה

דורא אירופוס, הצלת חיי משה

מימין, ביצורים ושער פתוח מייצגים את מצרים ממנו ייצאו בני ישראל; לידם, בלבוש האצולה הפרסית ששלטה על יהודי דורא, יושב מלך מצרים על כס מלכותו. הוא מוקף עוזריו, הרושמים את פקודותיו (פסוק 22):

כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן

במרכז, מתחת לוילון השני, שתי נשים ניצבות ו מצביעות אל כיוון עוזר המלך ואישה נוספת, חשופת שיער וכורעת. כיוון שהציור ניזוק, קשה לראות כי אותה האישה מניחה תיבה ביאור – זוהי יוכבד, אם משה, וזהו המתואר בשמות ב` 3. שתי הנשים האחרות הן ספק המיילדות (שמות א` 15 – 21), ספק יוכבד ומרים, וע"פ המדרש, היינו הך!

בצד שמאל של הציור, החלק הארוך ביותר ברצועה, עומדות שלוש נשים ובידן כלי רחצה – אלו בודאי נערות בת פרעה, הלבושות באופן שונה ממרים ויוכבד, הנראות שוב , מחזיקות תינוק בקצה השמאלי. ולבסוף, למטה, בתוך היאור, שטה התיבה, ולידה אישה ערומה מחזיקה גם היא תינוק. מי האשה הזאת?


בפרשנות ובמדרשים קיימות שתי דעות לגבי השאלה: מי משה את משה מן המים? הדעות השונות יוצאות מתוך פירושים שונים לשמות ב` 5 (ותשלח את אמתה). נראה כי לדעת האמן בדורא אירופוס זאת היתה בת פרעה בעצמה, ע"פ השרשרת התלויה סביב גרונה.

העניין הרב בדמותו של משה בדורא אירופוס נובע בודאי מן המגמה הכללית בבית הכנסת לבטא תקוות עם ישראל לגאולה. סיפור הצלתו הניסית של משה התינוק, הנמשה מן היאור ע"י בת פרעה בכבודה ובעצמה, מתאים מאד למגמה זו.








משה – ואהרון

השותף הראשון של משה בשליחותו היה אהרון אחיו. תפקידו מוזכר לראשונה בנבואת ההקדשה של משה, חזון הסנה הבוער (שמות ד` 10 – 16):


וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה` בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:וַיֹּאמֶר ה` אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה`:וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר:וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח:וַיִּחַר אַף ה` בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים:

לפי כתוב זה, תפקידו של אהרון הוא כדוברו של משה, תפקיד הנוצר עקב קושי הדיבור של משה. ואכן בהמשך הסיפור בשמות ד` – י"ב אהרון פועל יחד עם משה מול בני ישראל ומול פרעה.
אך התפקיד הידוע יותר של אהרון ושל בניו לדורותם הוא הכהן הגדול או הכהן סתם.


וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן
אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

שמות כ"ח 1 – 2

ובהמשך מודגש כי זהו תפקיד בלעדי:

וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמת
בבמדבר ג` 10

שני התפקידים הללו באים לידי ביטוי בשתי היצירות הבאות.


משה ואהרן, הנס אוטרה , 1990 בקירוב

משה ואהרן, הנס אוטרה , 1990 בקירוב


משה ואהרן, מוריס הירשפילד, 1944

משה ואהרן, מוריס הירשפילד, 1944

מתוך השוואת שתי היצירות, ניתן לעמוד על השוני המובהק ביניהם לא רק בתפקידיו של אהרן אלא בגישת האמנים ליחסים בין משה לאהרן. מימין, הפסל הפיני הנס אוטרה מציג את משה והאהרן כעמוד אחד, ארוך וצר, כאשר משה הגדול עומד מאחורי אהרון הקטן המניף ספר. מצד אחד פיו של משה מוסתר מאחורי ראשו של אהרן; מצד שני משה מחזיק את אהרון בידיו. היחס בין השנים, אם כן, דומה ליחס בין בובת עץ לבין מפעילו; לאהרון הדובר תפקיד ייצוגי בלבד. לעומתו, הצייר היהודי העממי מוריס הירשפילד מתאר את משה ואהרון באותו הגובה וכל אחד גם תופס שטח שוה. משה, שקרני אור בוקעים מראשו, מחזיק את לוחות הברית ואילו אהרון בלבוש הכהן אוחז במקטרת – וביניהם עומד ארון הברית, ששני הכרובים הכורעים על גביו משקפים את שני האחים הפועלים יחד: משה בתחום המשפט ואהרון בתחום הפולחן.









משה ובצלאל

דמות נוספת המופיעה בספר שמות כשותף של משה היא בצלאל בן אורי, אמן המשכן וכליו.
בצילום זה אנו רואים דלתות ארון הקודש בבית כנסת בצ`רלסטון, וסט וירג`יניה, ארה"ב. הדלתות עוצבו על ידי האמן מילטון הורן ב1960, והיצירה עוסקת בהלכה ואגדה.


מילטון הורן, דלתות ארון הקודש,   בית כנסת ישראל, שרלסטון, וסט וירגיניה, 1960

מילטון הורן, דלתות ארון הקודש, בית כנסת ישראל, שרלסטון, וסט וירגיניה, 1960

משמאל, משה היחף מרים את ידו מעלה לקבל את לוחות הברית היוצאים מתוך ספר פתוח. מימין, בצלאל, עומד בין כלי המשכן, ארון הברית והכרובים לפניו והמנורה מאחוריו. יד אלוהי משרה עליו רוח חכמה ליצור את הכלים הללו והוא מחזיק בידו פטיש ואזמל. בין משה לבצלאל עולה צמח, הסנה הבוער משמאל והעץ לפיסול כלי המשכן מימין.
בצלאל ומשה האמן וההוגה מייצגים את שני המרכיבים הכרחיים לחיים יהודיים, אגדה והלכה: דמיון ועיון.

בדלתות של הורן תפקיד המחוקק ותפקיד האמן נפרדים. בפסל של משה מידי האמן הסקוטי בנו שוץ, שני התפקידים הם של משה עצמו.
ע"פ הכתוב בשמות ל"ד 1, ה` ציוה על משה לפסל לוחות חדשים במקום הלוחות הראשונים שהוא שבר בעת פרשת עגל הזהב.
מסתבר כי השורש פס"ל נדיר למדי ו מופיע רק כאן (ובפסוק שמתאר את מילוי הפקודה) ובשמות כ` 4 – בפסוק מתוך עשרץ הדברות
האוסר פיסול לכאורה!

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ

מסתבר כי פסוק מפורסם זה אינו אוסר כל פיסול אלא רק מה שמיועד לסגידה.


בנו שוץ, משה הפַסָל, 1949

בנו שוץ, משה הפַסָל, 1949

נראה כי הפַסָל היהודי שוץ נמשך לפסוק בשמות ל"ד משתי סיבות: א) התמודדותו עם ההסתייגות היהודית העתיקה מתמונות למיניהם
וב) הזדהותו עם משה, המתואר פה כפסל בהקשר תפקידו כמחוקק.








המטרה

התמונה שלמטה היא פרט מתוך ציורו של מיכאל סגן-כהן, משה בהר נבו.
כידוע, משה השיג את יעד הכניסה לארץ ישראל עבור עמו אך לא לעצמו. אך הוא ראה את הארץ מהר נבו, בעבר הירדן, ושם הוא גם נפטר ונקבר. בדרך כלל נתפס הדבר כטרגדיה ואפילו אי-צדק.

מיכאל סגן-כהן, משה (פרט), 1978

מיכאל סגן-כהן, משה (פרט), 1978

מכיוון שהצופה מביט מאחורי גבו של משה, הוא הופך לשותף בראייתו ורגשותיו של המנהיג. באופק, נראית השמש שוקעת לתוך הים התיכון. ארץ ישראל מתוארת באופן סכמטי, כמפה המבליטה את הכנרת וים המלח, תמרי יריחו, מפרץ חיפה. מעבר לכך, מפת הארץ ממוסגרת בתוך מגן דוד.

באשר למשה, כל מה שאפשר להגיד מתקריב זה הוא כי שערו ארוך, פרוע ועדיין כהה, למרות שהוא בן 120, בהתאם לכתוב בדברים ל"ד 7:

וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה

אך מתוך שערו אפשר גם להבחין בפרצוף; אם כן, משה גם מביט לעבר הצופה עצמו ולעֲברו, ובכך מגביר את הזדהותנו עמו.


מיכאל סגן כהן   -   משה בהר נבו

מיכאל סגן כהן – משה בהר נבו

במבט על היצירה השלמה, אנו רואים כתובת ארוכה כתובה על גבו של משה. הכתובת מכילה חלק מדברים ל"ד 1 – 5, המתאר מה שמשה ראה. אך צורת הכתובת מזכירה גם מצבה או מודעת אבל.
יש לשים לב גם כי המילה צער, המציינת בהקשר שם של מקום, יכולה גם להיקרא כשם של רגש—צער, יגון.

לשם השוואה/הנגדה, אפשר להביא את מצבתו של בנימין זאב הרצל, שגם הוא לא זכה להגיע להגשמת חזונו.

קבר בימין זאב הרצל, ירושלים

קבר בימין זאב הרצל, ירושלים



מקורות למאמר:

מדרש רבה שמות פרשה א פסקה יג
(יג) כשראה [פרעה] שהם פרים ורבים גזר [מוות] על הזכריםהה"ד
ויאמר מלך מצרים למילדות
וגו`
מי היו המילדות? רב אמר - כלה וחמותה - יוכבד ואלישבע בת עמינדב.
                       רבי שמואל בר נחמן אמר - אשה ובתה - יוכבד ומרים
ולא היו למרים אלא ה` שנים, שאהרן גדול ממשה ג` שנים.
אמרו רז"ל: הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה והיתה זריזה שעד שהתינוק קטן הוא ניכר, הוא שאמר שלמה (משלי כ) גם במעלליו יתנכר נער וגו`
אשר שם האחת שפרה - שהיתה משפרת את התינוק כשהוא יוצא מלא דם
פועה - שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה
ד"א שפרה - שפרו ורבו ישראל עליה, פועה - שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת
ד"א שפרה - ששפרה מעשיה לפני האלהים
ד"א פועה - שהופיעה את ישראל לאלהים
ד"א פועה - שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבא האלהים ליפרע ממנו נתמלא עליה חמה להרגה
שפרה - שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום
רבי חנינא בר רב יצחק אמר: 
שפרה - שהעמידה ישראל לאלהים שבשבילם נבראו השמים שכתוב בהם (איוב כו) ברוחו שמים שפרה
פועה - שהופיעה פנים כנגד אביה שהיה עמרם ראש סנהדרין. באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר כל הבן הילוד אמר עמרם ולריק ישראל מולידים מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג` חדשים עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות פרעה רשע הוא וגזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה:
 
מדרש רבה שמות פרשה א פסקה כג
(כג) לרחוץ על היאור לרחוץ מגלולי בית אביה
ונערותיה הולכות א"ר יוחנן אין הליכה האמורה כאן אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כה) הנה אנכי הולך למות. אמרו לה: גבירתנו, מנהגו של עולם - מלך גוזר גזירה ו[אפילו אם] כל העולם אינן מקיימין אותה, ובניו ובני ביתו מקיימין אותה - ואת עוברת על מצות אביך?! מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע.
ותשלח את אמתה ותקחהו ר` יהודה ור` נחמיה - חד אמר ידה, וחד אמר שפחתה...
רבנן אמרין: בת פרעה מצורעת היתה לפיכך ירדה לרחוץ כיון שנגעה בתיבה נתרפאת - לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה:
 
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא/א
ותתצב אחותו מרחוק - א"ר יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר.
                    ותתצב דכתיב ויבא ה` ויתיצב וגו` 
                    אחותו דכתיב אמור לחכמה אחותי את 
                    מרחוק
דכתיב מרחוק ה` נראה לי 
                   
לדעת דכתיב כי אל דעות ה` 
                    מה דכתיב מה ה` אלהיך שואל מעמך 
                    יעשה
דכתיב כי לא יעשה [ה`] אלהים דבר 
                    לו
דכתי` ויקרא לו ה` שלום:
ויקם מלך חדש וגו`  - רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו.
                  מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש.
                 ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל.
ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל  - תנא: הוא התחיל בעצה תחילה; לפיכך לקה תחילה. הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב,
           ויאמר אל עמו.
לפיכך לקה תחילה כדכתיב ובכה ובעמך ובכל עבדיך
הבה נתחכמה לו - להם מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא, באו ונחכם למושיען של ישראל.
     במה נדונם?נדונם באש כתיב כי הנה ה` באש יבא וכתיב כי באש ה` נשפט וגו`. 
בחרב כתיב [ובחרבו את כל בשר].
     אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו`. והן אינן יודעין   
     שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא. אי נמי הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו. וכן הוא אומר
     ומצרים נסים לקראתו.
     והיינו דא"ר אלעזר, מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם? בקדירה שבישלו בה נתבשלו. מאי משמע דהאי זדו לישנא 
     דקדירה הוא דכתיב
ויזד יעקב נזיד.
     א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי, שלשה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג; איוב ששתק נידון ביסורין; יתרו   
     שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים  
     הבאים מחמת אבי בית רכב
וכתיב ובני קיני חתן משה וגו`:
ונלחם בנו ועלה מן הארץ - ועלינו מיבעי ליה!
      א"ר אבא בר כהנא, כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו.
וישימו עליו שרי מסים - עליהם מיבעי ליה!
     תנא דבי ר` אלעזר בר` שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו. וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני    
     אמרו לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה? שרי מסים  - דבר שמשים (לבנים)
למען ענותו בסבלותם - [ענותם מיבעי ליה!] למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל.
ויבן ערי מסכנות לפרעה - רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וח"א שממסכנות את בעליהן דאמר מר כל העוסק בבנין
    מתמסכן
את פיתום ואת רעמסס - רב ושמואל: חד אמר, פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס? שראשון ראשון מתרוסס. 
                                                     וחד אמר, רעמסס שמה. ולמה נקרא שמה פיתום? שראשון ראשון פי תהום בולעו.
וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ - כן רבו וכן פרצו מיבעי ליה! אמר ריש לקיש רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ:
ויקוצו מפני בני ישראל - מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא/ב
בפרך - רבי אלעזר אמר, בפה רך. רבי שמואל בר נחמני אמר, בפריכה.
וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו` - אמר רבא, בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה.
את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. ולמ"ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה.
דרש רב עוירא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים וגו` בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך וגו` והקדוש ברוך הוא שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו` ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו` וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר על גבי חרשו חורשים וגו` לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו` רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ"ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ"ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ"ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד"א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל ויאמר בילדכן את העבריות וגו` מאי אבנים א"ר חנן סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים ואית דאמר כדכתיב וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע אם בן הוא והמתן אותו א"ר חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו` להן מיבעי ליה א"ר יוסי בר` חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו` מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה יהודה גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלוחה יששכר חמור גרם יוסף בכור שור בנימין זאב יטרף דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב (ביה) מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו` ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מ"ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ"ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי וגו`:
 
מדרש רבה דברים (וילנא) פרשה יא
א"ר יוחנן, עשר מיתות כתובות עליו על משה ואלו הן: הן קרבו ימיך למות, ומות בהר, כי אנכי מת, כי ידעתי אחרי מותי, ואף כי אחרי מותי, לפני מותו, בן מאה ועשרים שנה במותו, וימת שם משה עבד ה`, ויהי אחרי מות משה, משה עבדי מת.
מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לא"י ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו בית דין הגדול. אמר לו גזירה היא מלפני שלא תעבור שנא` כי לא תעבור את הירדן. ודבר זה היה קל בעיניו של משה שאמר ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני שנאמר (דברים ט) הרף ממני ואשמידם. מה כתיב תמן? (שמות ל"ב ) וינחם ה` על הרעה (במדבר יד) אכנו בדבר ואורישנו מה כתיב תמן? (במדבר י"ד) ויאמר ה` סלחתי וגו`. אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני.
וכיון שראה הקב"ה שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה, מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לא"י שנאמר (במדבר כ) לכן לא תביאו את [הקהל] (העם) הזה. אין לכן אלא שבועה שנאמר (שמואל א ג) ולכן נשבעתי לבית עלי.  וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה.  באותה שעה מה עשה משה? לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו. יצתה בת קול ואמרה עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו אלא (איוב יב) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש - ואין איש אלא משה שנא` (במדבר יב) והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.
מה עשה הקב"ה? באותה שעה הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל ב"ד וב"ד שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין.
אותו מלאך שממונה על הכרזה אכזריאל שמו באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה ואמר להם למלאכי השרת, רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע שגבר קול התפלה כלפי מעלה ובקשו לעלות הרקיע מפני קול תפלתו של משה שהיתה תפלתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב שהיתה תפלתו מעין שם המפורש שלמד מן זגזגאל רב וסופר של בני מרום.
על אותה שעה הוא אומר (יחזקאל ג) ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה` ממקומו - ואין רעש אלא זיע ואין גדול אלא משה שנאמר (שמות יא) גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.
מהו ברוך כבוד ה` ממקומו? בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקב"ה לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא לו פנים ולא נתן לו חיים ולא הכניסו לא"י אמרו ברוך כבוד ה` ממקומו שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול.
ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים? שנאמר (דברים ג) ואתחנן אל ה` בעת ההיא לאמר - ואתחנן בגימטריא הכי הוי.
באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך. כמה צער נצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי להן תורה ומצות. אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן. ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה? הרי אתה עושה תורתך פלסתר דכתיב (דברים כד) ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה` והיה בך חטא. זו היא שילום עבודה של מ` שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן שנא` (הושע יב) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן.
 
מדרש רבה במדבר פרשה יט פסקה יג
(יג) אמר לו הקב"ה למשה, באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך אמר לו המלך, אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות? שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקב"ה למשה, שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר? עכשיו יאמרו, אין לדור המדבר חלק לעולם הבא. אלא תהא בצדן ותבא עמהן שנאמר (דברים לג), ויתא ראשי עם צדקת ה` עשה. לכך כתיב לא תביא את הקהל הזה, אלא שיצא עמך:
 
מדרש רבה במדבר פרשה טו פסקה י
(י) ר` לוי בר רבי אומר, מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקב"ה למשה (שמות כה) ועשית מנורת זהב טהור. אמר לו, כיצד נעשה אותה? אמר לו מקשה תיעשה המנורה. ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר, רבוני, כיצד נעשה אותה? אמר לו, מקשה תיעשה המנורה. ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח, עלה ואמר, רבוני, שכחתי אותה. הראה לו למשה ועוד נתקשה בה. אמר לו, וראה ועשה עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשה על משה. אמר לו הקב"ה, לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ואמר לבצלאל מיד עשאה. התחיל תמה ואמר, אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואת שלא ראית עשית מדעתך? – בצלאל, בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה. ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה. וזה אחד מחמשה דברים שנגנז - הארון והמנורה והאש ורוח הקדש והכרובים וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן לשמח את ירושלים שנא` (ישעיה לה) יששום מדבר וציה ותגל ערבה (שם) פרוח תפרח ותגל:
 
מדרש רבה דברים (ליברמן) פרשת וילך ד"ה ד"א ויסך בדלתים
ד"א ויסך בדלתים ים, זה משה, שנעל בפניו שלא יכנס לארץ, בגיחו מרחם יצא, כמה תפלות התפלל ולא נתקבלו לו, שא"ל הקב"ה רב לך (דברים ג` כ"ו), בשומי ענן לבושו, ומשה נגש אל הערפל )שמות כ` כ"א), ואשבור עלי חקי, לא תביאו את הקהל הזה (במדבר כ` י"ב), ואשים בריח, שנעלתי הדלת בפניו, שאמרתי לו רב לך אל תוסף (דברים ג` כ"ו), עד פה תבא, כי מנגד תראה את הארץ (דברים ל"ב נ"ב), ופה ישית בגאון גליך.
א"ר יוחנן בשר"ש בן יהוצדק, אמ` הקב"ה למשה דורות דורות וגילים גילים הם, כבר עבר דורך וגילך, מה אתה עושה כאן, הן קרבו ימיך. אמ` משה בלשון שקלסתיך, הן לה` אלהיך השמים ושמי השמי`  (דברים י` י"ד), בו אתה הרגני, הן קרבו, א"ל, יודע אתה הנכנסין ולא היוצאין, ולא אמרת והן לא יאמינו לי (שמות ד` א`), מדה כנגד מדה.
א"ר אבין, למלך שעבדו השחיז לו הסכין א"ל, מחר אתיז בו ראשו, כך משה אמ` הן לה` אלהיך, והקב"ה אמ` הן קרבו ימיך.
ר` ברכיה אמ`, למי שכבד המלך בפורפירא נאה, א"ל המלך למחר אני משפילו בה.
ד"א א"ל הקב"ה חן אני נותן על מטתך, כל מי ששמע מיתתך ערכו לי.
ד"א ר` סימון אומ`, אני מקטרגך ואומ` אני שוקע ובן עמרם חי.
ד"א הן, אין לי בן זוג.
ד"א הן קרבו ימיך וגו`, אמ` משה לפני הקב"ה מפני יהושע תלמידי אני מת, יכנס הוא לשררה ואני אצא, אמ` ליה הקב"ה עשה לו כאשר עשה לך, א"ל הן. קרא את יהושע והתיצבו (דברים ל"א י"ד), השכים משה אחריו, א"ל, ר` יהושע, נתיירא, וקרא ורץ אחריו, ירד אצלו, א"ל, ר`, מה אתה מבקש, אחרי למוד לבא אצל ר`, א"ל אמ` לי הקב"ה ארס של יהושע דוחקני, טוב אני לך, שאם תשכח ההלכה תשאלנה, וקבל שאעשה לך מה שהיית עושה לי, היית משכים אחרי, אשכים אחריך, הייתי הולך בשמאלי, אתהלך בשמאלך. א"ל יהושע כל מה שר` גוזר עלי אקבל ע"מ שאראה פני רב. עשה לו כל מה שהיה עושה לו. לאהל מועד וירא ה` באהל בעמוד (דברים ל"א ט"ו), ירד העמוד ועמד בין משה ליהושע, נמצא יהושע בפנים ומשה בחוץ, צווח משה ואמ` מאה מותין ולא חדא קנאה, שימני כחותם על לבך (שיר השירים ח` ו`), תבע מיתה בפיו, א"ל הקב"ה הן קרבו ימיך, א"ל [מה] הנאה יש שאני מת, א"ל הן מכוסו של אדם הראשון, שנא` (בראשית ג` כ"ב) הן האדם היה, ולפי` את המת.

ספר שמות פרק כח
(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:
(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:
 
ספר שמות פרק לא
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:
(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:
(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת:
(ה) וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה: